פסק-דין בתיק ב"ש 091932/05

בפני ערעור על גזר דין בימ"ש שלום לתעבורה פתח תקוה (כב' השופטת וישקין) מיום 31.5.05.

המערער הורשע עפ"י הודייתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח. נגזרו עליו 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל, 12 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירות של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רשיון נהיגה, 8 חודשי מאסר בפועל (הפעלה בחופף של עונש מאסר מותנה בן 8 חודשים מתיק תעבורה 25464/04 בימ"ש ת"א) ופסילה למשך 4 שנים מלקבל רשיון נהיגה.

המערער עותר לבטל גז"ד בימ"ש קמא, להאריך המאסר המותנה ולחייב המערער בביצוע עבודות של"צ.

בנימוקי הערעור:

1.     בימ"ש קמא טעה בעת שגזר עונש מאסר בפועל על המערער.

2.     בימ"ש קמא טעה בשעה שהפעיל המאסר המותנה.

3.     בימ"ש קמא טעה כאשר דחה המלצות שרות המבחן. ביהמ"ש לא היה עקבי, שכן לאחר שהורה על קבלת תסקיר שרות מבחן, בניגוד לעמדת התביעה, לא יישם המלצות קצינת המבחן.

4.     בימ"ש קמא טעה כאשר לא נתן משקל ראוי לאינטרס הציבורי בשיקום המערער.

ב"כ המשיבה מתנגד לשינוי כלשהו בגזה"ד.

ב"כ המערער הוסיף וטען בעל פה, כי מדובר במערער שמגיל צעיר גדל בשכונה להורים שעלו לארץ, הוא לא ידע את השפה, נפלט ממסגרת הלימודים ובגין כך התדרדר לסמים ועבריינות. נשא לאשה נרקומנית, להם נולד בן. אשתו נהרגה בתאונת דרכים. בעקבות כך ולאור בקשת בנו שלא לעזוב אותו, החליט לעבור גמילה פרטית, הצליח בכך, שמר על נקיונו מסמים במשך כ- 5 שנים. מקפיד על קשר עם שרותי הרווחה ביפו. עובד בחצי משרה. הכיר בת זוג חדשה עימה מקיים קשר זוגי. לא נפתחו תיקים פליליים למעט תיק כייסות ולמעט תיקי תעבורה.

לאור נקיונו מסמים, לטענת בא כוחו, יהיה זה לא מוצדק ולא נכון להכניסו היום לכלא. כל הישגיו, אם יילך לכלא, ירדו לטמיון. יש ליתן לו הזדמנות ומכאן הבקשה להאריך המאסר על תנאי, להטיל עליו שעות של"צ ארוכות ככל שאפשר. מפנה לתסקיר והמלצותיו.

ב"כ המשיבה מבקש לדחות הערעור, מפנה לגליון הרשעותיו הקודמות ולגזר דינו המנומק של בימ"ש קמא.

לגופו של ענין, דין הערעור להדחות.

המערער הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רשיון נהיגה תקף וללא ביטוח.

ביום 14.7.04 נפסל מלנהוג ל- 10 חודשים בתיק תעבורה 25464/04. הוא נתפס כשהוא נוהג ביום 6.2.05 מכפר קאסם לצומת עין גנים בפתח תקוה, כשהוא אינו מורשה לנהיגה ומעולם לא הורשה לנהוג. העבירות בוצעו בהיותו בזמן פסילה.

אשתו של המערער נהרגה בתאונת דרכים. מערער זה חווה על בשרו תוצאות הקטל בדרכים, תוצאות נהיגה בלתי מיומנת, בלתי זהירה, בלתי אחראית. לא הפנים החומרה שבעבירות תעבורה ובוודאי שהוא האחרון שהיה עליו להעז לקחת לידיו הגה מכונית בשעה שמעולם לא היה מורשה לנהיגה.

בימ"ש הלך לקראתו פעם אחת בשעה שהורה על פסילתו מלנהוג, פעם נוספת קיבל הזדמנות מביהמ"ש בשעה שהאחרון גזר עליו מאסר על תנאי בן 8 חודשים. עדיין לא למד את הלקח. עדיין לא הפנים חומרת מעשיו וחומרת עבירות תעבורה. ובפעם השלישית מצא בימ"ש, בפס"ד ארוך ומנומק היטב, גזר ביהמ"ש על המערער 12 חודשי מאסר בפועל, עשה עימו חסד ניכר כאשר הפעיל מאסר על תנאי בן 8 חודשים בחופף למאסר בפועל בן 12 חודשים.

הענישה שניתנה בבימ"ש קמא אינה חורגת בחומרתה כלל וכלל.

לנגד עיני בימ"ש קמא היה מונח רע"פ 3878/05 (כב' השופטת פרוקצ'ה), שניתן ביום 26.5.05. חלקים ניכרים מרע"פ זה צוטטו בבימ"ש קמא.